JDocu

משתתפים

קבוצת JDocu

"המסע שלא נגמר"

קצה היער, שקט.

מאות אנשים נכנסים בדממה אל הצריף הגדול. כשאני רחוק מהבית אני מרגיש יהודי יותר, וכשנהמת התפילה החרישית מתחילה לעלות, אני רוצה להצטרף אליהם בתפילת קדיש על אבי. היום יום השנה למותו. בבית קשה לי עם הטקסט, ופה ההרגשה נכונה. בסוף התפילה, גאטו, ראש המחנה בגונדר, מבקש מאיתנו לא לשכוח את הרגע הזה, להיות שגרירים שלהם לאורך הדרך המפותלת אל ציון. כעבור שלוש שנים אני וחברַי מצטרפים למשימה ונהפכים לשגרירים עבורם.

בראשית שנת 2013 החליטה ממשלת ישראל להעלות מאתיופיה את כל מי שהוגדר "יהודי". באותו רגע הגיע מסעם של יוצאי אתיופיה לתחנת הביניים שלו. תמה הדרך הגשמית מאתיופיה, והתחיל המסע בשביל הצר אל הישראליות.

למסע זה אנחנו מצטרפים שוב כדי להכיר את התרבות, את השפה ואת המראות. אנחנו מחפשים את החיבורים שיגשרו על פערי התרבות ומוצאים את ההיסוס ואת החשש. באנו מאהבה, והתמונה נחשפה בפנינו במלוא עושרה וכאבה.

התמונות שאנו מביאים כאן יסומנו, יום אחד, כאבני הדרך הרשמיות בסיפור התערותם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית: תמונת איש משמר הגבול שוויתר על כיסא הקייס, חניכי תנועות הנוער, דמעותיה של מלכת היופי הראשונה ושאגת הניצחון של הזוכה בתוכנית הריאליטי. לצדן אנו מביאים גם את תמונת הקשיים שלא תמו, כמו מאבקם של התלמידים בשפה ובבדידות וחרדת ההורים שלמדו את שפת הארץ מילדיהם.

אספנו תמונה לתמונה למען אלה המנסים לשמר את העבר המפואר של קהילת יוצאי אתיופיה ואת סיפורם במסע לישראליות נוסח 2013.

תערוכה זו מוקדשת לאלה שעדיין צועדים הביתה.

אוצר: אלי אטיאס